קריטריונים לדירוג כתב סת"ם

מהו כתב מהודר?

לקוחות רבים מעוניינים לקנות סת"ם מהודר אלא שההגדרות לכתיבת סת"ם מהודר אינם כתובות בגמרא או בפוסקים. הגדרות אלו עברו מרב לתלמיד ומסופר לתלמידו לעיתים בצורה מפורטת יותר ולעיתים בצורה מפורטת פחות.

מטרתינו כעת לנסות להביא את עיקרי ההבדלים בין הגדרת כתב מהודר לכתב שאינו מהודר.

באופן עקרוני ההגדרות מחולקות לשתי קטגוריות. האחת קשורה לעולם הלכתי והגדרות הלכתיות ואילו השנייה קשורה יותר לצורה ויופי הכתב.

אך הגדרות אלו מעורבות זו בזו. לצורך הדוגמא, בהגדרה ההלכתית אסור שיהיה רווח של פרשייה במקום שאינו נצרך ורווח זה ככלל מוגדר כתשע אותיות כך שאם יש בין מילה למילה רווח של תשע אותיות במקום שאינו נצרך התפילין או המזוזה פסולים.

לכתחילה יש להשתדל שהרווח שבין מילה למילה יהיה קטן משלוש אותיות וזאת משום שלחלק מהראשונים הרווח שבין פרשיות הוא שלוש אותיות ולכתחילה נחוש לשיטתם. אם כך, מבחינה הלכתית כאשר הרווח שבין מילה למילה הוא כשתי אותיות הכתב יהיה מוגדר כמהודר אלא שכל דברי נאמרו מצד ההלכה אך מהצד השני כאשר הרווח שבין המילים לא יהיה שווה אלא שבמקום אחד הוא כאות אחת ובמילה שאחריו קרוב לשלוש אותיות הרווחים יפגעו בנוי הכתב.

הפרמטרים לכתב מהודר:

מכיוון והגדרות אלו לא נמסרו בצורה מסודרת קיימים בהם  מחלוקות לא מעטות. לאור זאת בחלק מהפרמטרים נכתוב דעות חלוקות.

1. רווחים בין פרשיות:

ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים כיצד לעשות את הרווח שבין פרשיות 'שמע ישראל' ופרשת 'והיה אם שמע'.

לדעת הרמב"ם והשו"ע פרשת 'שמע ישראל' צריכה להיגמר בסוף השורה או לקראת סופה ואילו בתחילת פרשת 'והיה אם שמע' צריך להיות רווח של תשע אותיות.

כדברים אלו נוהגים כל בני ספרד ומקצת מבני אשכנז ומנהגם להשאיר בתחילת פרשת 'והיה אם שמע' שבמזוזה רווח של תשע אותיות קטנות ובתפילין רווח של תשע אותיות גדולות.

רוב בני אשכנז נוהגים כדברי הט"ז על פי הבנת המשנה ברורה ועושים רווח של פחות מתשע אותיות קטנות בסוף פרשת 'שמע ישראל' וכן בתחילת פרשת 'והיה אם שמע'. יש שנהגו על פי הבנת בעל האגרות משה לעשות רווח גדול יותר בתחילת פרשת 'והיה אם שמע'.

לצערינו רבים מהסופרים אינם עושים רווחים אלו כנדרש ובכתב מהודר יש להקפיד על כך.

2. הרווח הנכון בין אות לאות: הרווח הנכון מבחינה הלכתית הוא שבין אות לאות יהיה רווח הניכר לעין בראייה ראשונית אך שאינו עולה על רבע קולמוס וברור למעיין שאות הסמוכה לחברתה שייכת לאותה מילה ואינה נוגעת בה.

3. הרווח הנכון בין מילה למילה: כתבו הסמ"ג הרא"ש ור"ת שרווח שבין פרשיות הוא כשלוש אותיות ואנו חוששים לדבריהם לכתחילה. אי לכך יש להקפיד שהרווח שבין מילה למילה לא יעלה על שתי יו"דין והדבר מוקפד בסת"ם המוגדר כמהודר.

3. הארכת אותיות: כתב השולחן ערוך שאין להאריך אותיות או לצמצמם באופן שפוגע בנוי הכתב ולכן אף שנוהגים להאריך אותיות 'להדר"ת' יש לשים לב בכתב מהודר אף באותיות אלו שלא יהיו ארוכות יותר מכפליים מגודלם הרגיל. 

3. תיוג אותיות שעטנ"ז ג"ץ: השולחן ערוך כתב על פי הגמרא שיש לתייג אותיות שעטנ"ז ג"ץ ואם לא תייגם לא פסל וכתב על דבריו במשנה ברורה על פי דברי הב"ח שיש לחוש לפסול בחיסרון תיוג.

בכתב המוגדר כמהודר א יוקפד שאותיות אלו כולם יתוייגו בצורה יסודית עם עיגול בראש התיוג ובכתב כשר לכתחילה יוקפד על התיוג והוא יימכר אף ללא עיגול בראשו (תיוג מזויין).

כתב כשר יוגדר אף ככתב שאין תיוג כלל באותיות אלו.

3. תיוג אותיות בד"ק חי"ה: בני אשכנז נהגו לתייג אותיות בדק"ה ובני ספרד נהגו לתייג אותיות בד"ק חי"ה. אף שאין מי שפוסל בחיסרון תיוג זה ואין דינו ממש כתיוג שעטנ"ז ג"ץ מכל מקום חיסרון בתיוג זה ישפיע על רמת ההידור כמופיע בסעי' הקודם.

4. קוצי האותיות: יש להקפיד בכתב מהודר על כל הקוצים הנדרשים בפוסקים כדוגמת ארבעת קוצי האות אל"ף וכדוגמת קוץ בעקב הבי"ת וכן בשאר האותיות.

5. טעויות נפוצות:

יש לשים לב שאות ד של המילה אח"ד נעשית גדולה משאר הכתב ונשארת בפרופורציה הנכונה מבחינה הלכתית כך שאורך רגלה כפליים מעובי גגה או קרוב לכך.

כמו כן יוקפד שגובה צוואר הלמ"ד יהיה כאות וא"ו ולא קצר כאות יו"ד ובמקרה והצוואר יהיה קצר מקולמוס וחצי (ללא עובי גג הוא"ו) הכתב לא יחשב כמהודר.

6. נוי הכתב:  כתב מהודר יהיה ישר ומסודר וללא מחיקות הניכרות לעין.

6. ראשי השורות בתפילין ומזוזות: בני ספרד משתדלים להקפיד על ראשי השורות בפרשיות התפילין כמו שכתב האר"י הקדוש ובני אשכנז לא הקפידו בדבר.

בתפילין של רבינו תם יש לשים לב ולהחליט מראש האם לחוש לדברי האר"י או לאו שכן ראשי השורות שכתב האר"י יוצרות מתיחת אותיות בצורה מוגזמת בתפילין אלו.

7. סוג הקלף: יישנם יצרני קלפים רבים חלקם מוגדרים כעבודת מכונה וחלקם כעבודת יד ובני אשכנז חששו יותר לקלף עבודת יד ובכתב מהודר יושם דגש שהכתיבה נעשית דווקא על קלף זה.

8. כלי הכתיבה: כתב מהודר יוגדר כל כתב שלא נכתב בקולמוס ברזל ואף שבני ספרד פחות חששו לדין זה מכל מקום עקב המחלוקות הרבות החלטנו לחוש למחמירים בכתב המוגדר כמהודר.

הרוצה להזמין פרשיות או שאר סת"ם הכתובים דווקא בנוצה או בקנה יש בכך הידור לדעת חלק מהפוסקים אך הדבר יוגדר מראש ואנו רואים בו כהידור מיוחד שחסרונו אינו פוגם בכתב.

9. יישנם מחלוקות רבות בכתיבת סת"ם ומתוכם נמנה חמשה הידורים:

א. החתם סופר סיכם עם הסופר שלו שלא ייגע בסכין כלל בכתיבה – דין זה הוא הידור מיוחד ואין בחסרונו פגם בהידור.

ב. הרשב"א חשש לכתיבה בפסול ולכן במקום שנעשה דיבוק תוך כדי הכתיבה יש למחוק את כל מה שנכתב בפסול טרם התיקון – בני אשכנז חששו יותר לדברי הרשב"א מאשר בני ספרד בעקבות המשנה ברורה שחשש לדבריו ויש בתוך דברי הרשב"א חילוקים רבים ולכתחילה בכתב המוגדר כמהודר נחוש לדבריו.

ג. הרד"ך כתב לחוש לדין חק תוכות אף בחצי אות ולכן כאשר נאלצו למחוק אות ששינתה צורתה לדעת הרד"ך יש לכתחילה למחוק את כולה. לדעת הבית יוסף והדרכי משה אין לחוש לדבריו ומכל מקום כיון שהמשנה ברורה חשש לדבריו לכתחילה אנו חשים לדבריו בכתב המוגדר כמהודר.

ד. דעת האבני נזר שאות צריכה להראות כצורתה גם כאשר מסתכלים על האות בפני עצמה וגם כאשר מסתכלים עליה בייחס לשאר הכתב ואנו חוששים לדבריו בכתב המוגדר כמהודר.

ה. דעת האבני נזר שיש להקפיד בדין כתיבה כסידרן בתפילין ומזוזות אף בכתיבת חלק מהאות ואף שדבריו חוקלקים על המשנה ברורה נהגו הסופרים כדבריו וכתב יוגדר כמהודר רק שנעשה כך.

10. הסמכת הסופר: כתב לא יוגדר ככשר כלל אם לסופר אין הסמכה ממקום מוסכם על יכולתו להיות סופר וכן המגיה יהיה בעל תעודה ראויה.

11. כתיבה בטהרה: טוב לסופר טבילה תמיד ואין בחיסרון טבילה פגם בסת"ם עצמו אך לכתחילה יש לוודא זאת בכתב מהודר.

כדי שכתב ייחשב מהודר צריך שלא יחסר ממנו:

1. תגים בכל אותיות שעטנ"ז ג"ץ.

2. תגים באותיות בדק"ה בכתב אשכנזי ובכתב ספרדי תגים באותיות בד"ק חי"ה.

3. קוץ של יו"ד ניכר ולא רק ירידה אלכסונית של ראש היו"ד.

4. אות גימ"ל שרגל ימין יורדת יותר מרגל שמאל.

5. אותיות למ"ד שצוואר הלמ"ד גבוה כאות ו ממש ולא כיו"ד (ניתן להחשיב כמהודר גם למ"ד שצווארה אינו ו"ו של ג' קולמוסים אלא רק כשתיים וחצי).

6. שני תגים על ראש הלמ"ד.

7. אות דל"ת דאחד צריכה שאורך רגלה תהיה כפליים מעובי גגה ואפשר להחשיב כמהודר גם כשהיא פי אחד וחצי מגגה או קצת יותר אך לא פחות מכך.

8. אות אל"ף צריכה שיהיו בה ארבעה קוצים בכתב מהודר ואף אם קוץ שמאל של הגג אינו בולט ממש מועיל.

9. רווח בין מילה למילה לא יותר משלושה יו"דין.

10. אות שי"ן רגלה האמצעית צריכה להתחבר לרגלה שמאלית ולא באמצע הבסיס.

11. הכתב צריך להיות נאה וללא מחיקות ניכרות וכן עם רווחים טובים ואחידים פחות או יותר בין אות לאות ובין מילה למילה.

12. תיוג חייב להיות מזויין וברוב המקומות תג אמצעי צריך להיות גבוה מהתגים מימין ומשמאל.

13. אות דל"ת צריכה שרגלה תהיה באלכסון כלפי האות שלפניה.

14. תיוג חייב לצאת מגג האות כל תג בנפרד ולא מאותה נקודה כדוגמת ע, ש ויש לחוש לדעת הרמ"ע מפאנו בזה אפילו בכתב כשר ולא רק בכתב מהודר.

15. אות כ"ף פשוטה צריך שברגלה יהיה כפליים מגגה ויש להקפיד בזה בעיקר כאשר מאריכים את הגג יותר משתיים וחצי קולמוסים וכדברי המקדש מעט.

כדי שכתב יהיה ברמה של מהודר א צריך מעבר לקריטריונים של מהודר להוסיף:

1. ארבע קוצים ניכרים באות אל"ף.

2. אות למ"ד שצווארה גבוה כו"ו ממש.

3. תגי הלמ"ד תג ימין גבוה מתג שמאל ועדיף שיהיה גם קוץ בו"ו הלמ"ד כעין קוצו של יו"ד.

4. אות עי"ן מורכבת מאות זי"ן בתוך אות נו"ן וצריך שרגל הזי"ן תתחבר בבסיס הנו"ן קצת מעל חציו.

5. תיוג מזויין תמיד ובכל התגים תג אמצעי גבוה מהתגים שמצדדיו.

קריטריונים בתהליך הכתיבה ובסופר:

בכל כתב הסופר צריך להיות עם תעודה בתוקף מגוף מוסמך כמשמרת סת"ם יד רפאל או לשכת הסופר וכן כל כתב הסמכה מרב המוסמך כרב עיר או דיין.

כמו כן ראוי לכתוב כל אדם שמוסמך מגוף מסודר כרבנות הראשית לישראל כרב שכונה ומעלה.

הגדרות שצריך לברר מול הסופר:

1. טבילה במקווה – תוספת הידור כמו שכתבו הפוסקים שטוב לסופר טבילה תמיד.

2. הרד"ך כותב שיש חק תוכות בחצי אות ולכתחילה צריך לחוש לדבריו כמובאר במשנ"ב.

3. האבני נזר כותב שיש דין כסידרן גם בחצי אות ועיקר לחוש לדבריו בכתב מהודר אף שהמשנ"ב מכשיר ומקובל לעשות כדברי האבני נזר בתפילין ומזוזות.

4. האבני נזר כותב שיש לחוש לכך שאות תראה כצורתה גם בייחס לעצמה וגם בייחס לאותיות שליידה ואין להחשיב כמהודר כתב שהאות ניכרת בכשרותה רק בייחס לעצמה כדוגמת מי שכותב את המילה פן שאות נו"ן פשוטה כגובה האות פ"ה שליידה.

5. לדעת הרמ"א ושבט הלוי הכתיבה צריכה להיות בנוצה ומקובל היום לכתוב גם בפלסטיק וכן בקולמוסים נוספים כדוגמת שמיר ונירוסטה לדעתי יש הידור בכתיבה בנוצה אך אין מניעה להגדיר כתיבה בפלסטיק ושמיר כמהודר אך קולמוס מתכתי על סוגיו השונים לא ניתן להגדיר כמהודר שכן יש מי שפוסל בכך וזו מחלוקת מהותית ואף לבני ספרד לדעתי לא ניתן להקל בזה ולמכור סחורה הנכתבת במתכת כמהודרת וזאת למרות שכך פסק בספר יריעות שלמה ואיני מבין דבריו בזה.

6. אם התיוג נעשה תוך כדי כתיבה יש בזה הידור נוסף וניתן לדרוש זאת ברמות המהודרות כדברי המ"א בר"ת והב"ח וכן מורים בבית הוראה של הגה"ר שמואל אליעזר שטרן.

7. ברמה המהודרת ביותר יש לחשוש לדברי הרשב"א המובאים בבה"ל – אם נעשה דיבוק תוך כדי הכתיבה בגוף האות לא ממשיך כתיבה בפסול אך כל זאת דווקא כשהדיבוק הוא מגוף האות ולא ע"י קוץ המחבר בין האותיות כמובא בספר משנת מרדכי.

8. יש לברר האם הקלף עבודת יד ויש בזה תוספת הידור ונראה לי שבדרגה הגבוה ביותר יש לחוש לכך אך ברמה של מהודר לא חייבים ולדעת המשנת מרדכי זה חשוב אף ברמה של מהודר ב ונראה לי שלא מקובל לפסוק כך.

פירוט הגדרות הכתב לפי סדר האותיות כאשר הרמה הגבוה ביותר מוגדרת מהודר א+ ולאחריה מהודר א וברמה השלישית מהודר וכן הסדר בדרגות כשר שהגבוה שבהם נקראת כשר א+ ולאחריה כשר א ולבסוף כשר.

יש לציין שהדרות אלו נכתבות על פי דעתי לאחר התייעצויות עם מומחים אם אין בכך הכרע גמור להמון שכן ניתן לחלק באופן שונה ולעיתים מצוי בין תלמידי חכמים שהאחד רואה חשיבות גבוה יותר בדברים מסוימים ולא מן הנמנע שיהיו דברים שלעניות דעתי יורידו את הכתב מרמת מהודר א למהודר וכדו' ויהיה מי שיחלוק על כך ובכל זאת הנראה לעניות דעתי מובא לפניכם:

כל אות המופיע לפניכם בצד ימין מופיעה תמונה של אות בכתב ב"י ובצד שמאל של כתב וועליש (ספרדי) ובמידה ויש שינוי באות בין כתב בית יוסף לכתב האר"י ז"ל כתב האר"י יופיע באמצע.

אות א:

כדי שהאות תהיה כשרה עליה להיות בעלת חמשה איברים – גוף, יו"ד עליונה עם רגלה ויו"ד תחתונה עם תג המחברה לגוף.

בכתב האר"י ז"ל היו"ד הימנית אינה כיו"ד אלא כדל"ת הפוכה ובכתב וואליש קוצה של היו"ד הימנית אינו פונה כלפי מטה אלא כלפי צד שמאל.

כדי שכתב יוגדר ברמת מהודר א עליו לכלול ארבעה קוצים באות המודגשים בצבע ירוק.

יש מן הסופרים שעושים בגוף האלף בכתב האשכנזי (ב"י ואר"י) שבירה קטנה בתחתית הגוף ויש אשר עושים שבירה קטנה בראשו. כל עוד נעשו הקוצים אף שלא נעשתה השבירה בגוף הכתב יהיה בגדר מהודר א.

יש מי שנוהג לעשות מעין קוצו של יו"ד ביו"ד האלף העליונה וכדברי הפרי מגדים ויש שעושים קוץ זה דווקא בכתב גדול וכדברי המקדש מעט אך אין בחסרון קוץ זה חסרון כלל ורוב הסופרים לא נהגו לעשותו.

עוד יש לציין שבכתב האשכנזי ראוי לחבר את רגל היו"ד הימנית לגוף באמצע הגוף ובכתב וועליש נהגו לחברה קצת מתחת לאמצע הגוף ואם חיבר את היו"ד לגוף סמוך לאמצע אין בכך גריעותא אך אם חיבר את היו"ד לגוף האלף סמוך לקצה הגוף אין להחשיב את הכתב ברמת מהודר א+ או מהודר א.

כאשר אחת מרגלי האלף מחוברת ממש לקצה הגג הכתב יוגדר ככשר ברמות השונות אך לא כמהודר.

כתב בספר כתיבה תמה לכוון את הקוץ העליון של יו"ד העליונה כנגד הקוץ התחתון של היו"ד התחתונה שיהיו ישרים זה כנגד זה באלכסון ורבים לא חששו לדבריו וחסרון בזה לא מוריד מהידור הכתב.

בכתב הספרדי רבים לא חוששים לקוצי האות אך בכתב מהודר א+ ומהודר א אנו חוששים לפחות לרוב הקוצים באות א.

למעשה:

מהודר א+:

1. יש להקפיד על ארבעה קוצים באות מעבר לחמשה איברים.

2. יש להקפיד שיו"ד הימנית תהיה מחוברת לגוף באמצעו או קרוב לכך וודאי שלא קרוב לקצהו.

מהודר א, מהודר:

1. יש להקפיד על רוב קוצי האלף ומועיל גם אם הקוץ השמאלי בגוף האלף אינו ניכר ממש.

כשר א+:

1. אין הקפדה על קוצי האלף.

2. יש להקפיד שחיבור היו"דים לגוף אינם בקצה הגוף ומועיל אף שקרוב לכך.

כשר א:

1. לעיתים חלק מיו"די האלף יהיו מחוברים בקצה תוך הקפדה שאין אות ששתי היו"דים בחוברים בקצה דבר הפוסל את האות.

פסול

כשר

. קו האמצעי של האות אינו ישר תמיד אך לא כאות ר.

3. יו"ד עליונה לעיתים גבוהה כאות וא"ו ולעיתים ארוכה כרי"ש.

. יו"ד האלף הימנית הפוכה או שרגלה אינה יוצאת מן הקצה הימני של הגג.

כשר:

האות מוגדרת ככשרה לפוסקים ומצויים בא אף דברים המוגדרים כדיעבד כדוגמת גוף האלף הדומה לרי"ש או יו"די האלף גדולים מאוד מהרגיל.

כאשר יודי האלף מחוברים לגופה באותה נקודה האלף לא תוגדר ככשרה אלא על פי מורה הוראה.

הרב ישי שריג

דיין, מתמחה בדרוג סת״ם